<h1>ספר החינוך מצוה פ"א</h1>
<h2>דף קה.</h2>
שלא להטות הדין על אחד מבעלי הדין כשידע שהוא רשע בעל עבירות, שנאמר [שמות כ"ג] לא תטה משפט אביונך בריבו. ופירושו שהוא אביון במצות, שאין במשמע שיהא אביון בממון שאין צריך לומר שלא יטו עליו הדין לגזול ממנו בענייו, אלא נצטווינו שאף על פי שהוא רשע לא יאמר הדיין הואיל ורשע הוא אטה עליו את הדין, כי המשפט ברשעים לאלהים הוא ולא לך. וכן הוא במכילתא, רשע וכשר עומדין לפניך בדין שמא תאמר וכולי. שורש השווית הדין בכל אדם דבר מושכל הוא. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים אבל לא בנקבות שאינן דנות. ועובר עליה והטה הדין על הרשע עבר על מצות מלך.
